שירה או גלידה לסוף הקיץ

"מחברת המתכונים" שלי היא אוסף של הדבקות ממגזינים כמו על השולחן ולאישה וכמה מתכונים הכתובים ביד (מהאינטרנט, אחרי שהאייפון כמעט קיפד את חייו בניסיון להכין מקרונים מבצק אלים). אבל היא גם מלאה בשירים. יותר נכון שירה, כי שירה שנוגעת לליבי אני אוהבת לקורא שוב ושוב וכרגע אין לי מקום אחר להדביק אותה.
אז בין מתכון הבורקסים המנצח לסאגת הסניקרס, שוכנים לה לבטח שירי שימבורסקה והחלטתי שגם כאן כדאי שיהיו כמה אחרי הכל אחדים אוהבים שירה.

אני פותחת בתחזית לקיץ (תחזית מזג האוויר 🙂 ) שכתב רוני סומק לגיליון הסופרים של הארץ :

קיץ הוא העיפרון

הכי לא מחודד

בקלמר עונות השנה

אני כותב בו

מכתב אהבה

לתופרת שגזרה

מחולצות הנשים

צוארונים שכיסו עורף

ומשולי שמלתן

כמה סנטימטרים

של חורף.

גם השנה, אולי,

יהיה חם במקומות הנמוכים.

ובעונה הארורה הזאת הדבר היחיד שיכול לקרר אותך הוא גלידה !
ומכל המתכונים לגלידה שניסיתי (כולל גלידת השוקולד של בצק אלים שהיא , איך נגדיר את זה , לאנשים שאוהבים שוקולד ממש מריר) הגרסא הטובה ביותר באה מהאיטלקים (ומששת 🙂 ) : סמי פרדו , כלומר חצי קפוא באיטלקית (כמו תמיד , איטלקית נשמעת טוב יותר). ברשת יש מגוון גירסאות מסובכות עם שקדים מקורמלים אוריאו וקפה. אני אוהבת את הגלידה שלי מאד פשוטה :

למיכל של בערך חצי ליטר (המתכון כמובן מששת מתוקים)

הבעיה העיקרית שלי כאן היא בעובדה שצריך 3 קערות (וכן, כן מאז עזיבתו של השותף יש לי רק שתי קערות, אבל קערות מעולות !) אז אני מקציפה מיכל שמנת מתוקה שמה בקופסת הגלידה ומכניסה למקרר. מפרידים שתי ביצים (כן יש פה ביצים חיות) ומקציפים את החלמונים עם שתי כפות סוכר, עד שהסוכר פחות או יותר נמס, אני תמיד עושה את זה עם המקצפים של השמנת בלי לשטוף אפילו כי שניהם זה הרי שומן.
החלבונים הם החלק היותר בעיתי, כאן כבר צריך קערה נקיה ומקצפים נקיים או שהקצף לא יעלה :), מקציפים לקצף יציב עם שתי כפות סוכר ואז מקפלים (כלומר מערבבים עם מרית בעדינות שהקצף לא "ישבר") את הבלילות ביחד (קצף חלבונים לתוך החלמונים), כשזה מאוחד מוסיפים את השמנת ושולחים להקפאה ללילה.

והכי טוב ? להכין עוגיות שוקולד וליצור קסטה פרטית 🙂